"מסע נשי" - עצמה שמגיעה רחוק...

קבוצת "מסע נשי" שמה לה למטרה להוות מקום להתפתחות ועונג עבור נשים באמצעות ארגון מסעות ויצירת מפגשים עם נשים בארץ וברחבי תבל

יום שישי, 28 במאי 2010

נשות גוש עציון

סיפור של התגברות.... מן הכאב אל היצירה.
גוש עציון הינו חבל ארץ ידוע ביופיו. הוא ממוקם בין ספר המדבר לנופים הירוקים של גב ההר. חבל ארץ זה מקפל בתוכו היסטוריה רבת שנים, נשים מרשימות, נופים עוצרי נשימה ואומנים יוצרים. "טוסקנה", רק שעה מתל אביב.. אז יצאנו לראות ולשמוע. לצערנו לא יכולנו לראות הרבה, נפלנו על אחד מימי החמסין של ישראל, שבו הכל מתכסה בענני חול, עד כדי מסך כמעט אטום לנוף. את התוצאות אפשר לראות גם בתמונות. תמונות הנוף הבודדות שצולמו מוגבלות ביותר. כיוון שהטיולים שלנו הם טיולי תוכן בעיקר, קיבלנו פיצוי גדול ביותר במפגשים עם נשות גוש עציון.
פתחנו את היום במפגש עם אישה-חוויה עדנה אלמקייס מהר גילה. עדנה היא הרבשצ"ית (רכזת בטחון צבאי שוטף.. למי שתהתה...) האישה היחידה המכהנת כבר שנים רבות בתפקיד זה. עדנה אירחה אותנו בביתה, וסיפרה לנו סיפור מרתק על חייה מלאי האקשן. היא בכוננות כל היממה, וכמובן מנהלת בית ומשפחה. היא מתנדבת במד"א וגם נהגת אמבולנס. אישה בהחלט מרשימה מכל הבחינות. עדנה ליוותה אותנו במהלך כל יום הסיור שלנו, וזה נתן לנו בטחון רב. ידענו שאנחנו בידיים טובות. תוכלו למצוא כמה תמונות של עדנה בגלריה.
בגוש עציון נפגשנו נשות הגוש ושמענו את סיפורו של הגוש אשר אדמותיו נקנו ע"י הקרן הקיימת. בד בבד עם הכרזת המדינה מצאו אנשיו ונשותיו את עצמם בעיצומם של קרבות מרים: חלקם נהרגו, נשבו או פונו מן המקום. במהלך הלחימה השתתפו נשות כפר עציון (הדתיות) שכם בצד שכם עם הגברים, אך סיפוריהן וסיפור נפילתן הובלעו בין סיפורי כלל הנופלים.
נפגשנו עם הציירת חנה נוסבוים אשר נולדה בכפר עציון, לפני נפילתו בקרבות תש"ח. כילדה קטנה חוותה את אובדן אביה שנפל בקרב ואת אובדן ביתה בקבוץ שנהרס. תשע עשרה שנים נמשך הניתוק מהמקום, עד לשחרורו במלחמת ששת הימים. חנה גרה כיום באלון שבות שבגוש עציון. חנה סיפרה על חייה בצל סיפור גוש עציון, על הגעגועים ועל החזרה לגוש. כיום היא מציירת את הנופים שהיוו בשבילה מחוז געגועים. בציוריה בצבעי המים, הנוצרים בתוך הנוף, היא מצליחה להעביר באופן בלתי אמצעי את תחושת הסלעים והעשבים, שבילי ההרים, אור השמש והשמיים, הרוח והעננים , שעות הבוקר והערב ושינוי העונות.

באתר של חנה תמצאו את ציוריה המיוחדים המתקשרים אל נופי גוש עציון ומחוזות הגעגועים שלה. כדוגמת האלון הבודד, שהפך לסמל לאנשי גוש עציון, בעת שהגוש היה בשטח ירדן.

צפינו בחזיון האור קולי, במבנה משוחזר על חורבות ה"בונקר", בו החלו דרכם ראשוני המתיישבים בכפר עציון, ובו מצאו אותם המגינים בתש"ח, בקרב האחרון על הגוש. את ארוחת הצהריים שלנו אכלנו במסעדה בעלת השם המיוחד "גוונא" בחורשת משואות יצחק. בצלע הר הצופה אל ואדי יפיפה, נופי הרי יהודה, ירושלים והשפלה. שמענו מפי תושבי בת-עין קצת פרטים על הישוב הזה. לצערנו לא יכולנו לשטוף את עינינו בנוף המבטיח עקב קשיי מזג האוויר, אך נצטרך להגיע שוב כדי לראות זאת. מבנה המסעדה בנוי עץ אגוז מאסיבי ואורן כחלחל ומזכיר סגנון בניה אירופאי כפרי.
בבת עין פגשנו את דינה לבנון, אלמנתו של ארז לבנון שנדקר למוות בפברואר 2007 בעת שהתבודד בחורשה
במרחק של כ־200 מטרים מביתו. רוצחיו, שני צעירים פלסטינים תושבי הכפר חרבת צפא הסמוך, נתפסו עוד באותו לילה לאחר שהתפארו במעשיהם בגלוי. דינה לבנון סיפרה לנו על חייה, על ההתמודדות עם מות בעלה, על תפילותיה ומחשבותיה, ואירחה אותנו בביתה, בבת-עין. המפגש עמה היה חוויה מיוחדת.

משם המשכנו לישוב אפרת, למפגש מיוחד במינו עם בנות קבוצת התיאטרון "רוממות" שבראשו עומדות שתי נשים גדולות מן החיים שרון וטובי, אשר הקימו את קבוצת התיאטרון. התיאטרון הוקם בקיץ 2001 בעיצומה של האינתיפאדה. מתוך הכאב, תחושה האובדן והצער שאפפה אותן, החלו נשות הגוש לפעול בנתיב של יצירה ורוממות רוח. התוצאה הייתה תיאטרון נשים ייחודי הפועל עד היום, בהתנדבות מלאה ומציג מחזות זמן לנשים בלבד. מטרת התיאטרון כשמו כן הוא. שמענו את שרון כ"ץ , אשה מיוחדת, בעלת אנרגיות חיוביות שסחפה אחריה נשים רבות מאפרת ומהסביבה, ליצור להתנדב ולקיים את התיאטרון ואת מעשי הצדקה שלהן.
כמובן שהמלים, התמונות וגם הסרטונים לא יוכלו לשקף את החוויה עצמה, כדי לחוות את החוויה צריך להגיע, יחד אתנ, נשות "מסע נשי" לפגוש את החברות שמגיעות לכל יום כזה.
כדי להגיע למסעות של "מסע נשי" תוכלו להתקשר לריקי כהן, ניצה דוידוב או מירה שנער. את הפרטים תוכלו למצוא
באתר של "מסע נשי".

אין תגובות:

פרסום תגובה