"מסע נשי" - עצמה שמגיעה רחוק...

קבוצת "מסע נשי" שמה לה למטרה להוות מקום להתפתחות ועונג עבור נשים באמצעות ארגון מסעות ויצירת מפגשים עם נשים בארץ וברחבי תבל

יום שבת, 26 בנובמבר 2011

מסתרי שבא בירושלים

מסע נשי אל הקהילה האתיופית בחג הסיגד
ביום חמישי 24.11.2011 יצאנו לירושלים לחג הסיגד. על רכס ארמון הנציב, הצופה על הר המוריה, טיילת שרובר, נאספו כל בני הקהילה האתיופית לשחזור התפילות שאותן עוד נשאו באתיופיה. התפילה נערכה בנוכחות הקסים וראשי העדה. רבים מבני העדה האתיופית הגיעו מכל הארץ, הנשים לבושות בבגדים המסורתיים הלבנים. והגברים גם הם לבושים חגיגית. את האנשים תוכלו לראות בגלריות המצורפות. שמענו על משמעות החג ועל מנהגיו מפי המדריכה , שביקרה באתיופיה לפני מספר שנים והתאהבה במקום, באנשים ובמנהגים של העדה האתיופית. הגענו אל מקום התפילות הסתובבנו בין קהל המתפללים שהגיעו מכל הארץ. התבוננו בהתכנסות המרשימה הזו וניסינו להבין את שורשי הגעגועים לאפריקה. רבים מן המשתתפים היו צעירים, חלקם הגיעו עם משפחתם, אך רבים מן הצעירים הגיעו גם באופן עצמאי. חיילות וחיילים יוצאי העדה, סטודנטים ואחרים.
מבנים ואתרי קדושה רבים מעידים על הקשר העתיק הנמשך בין ירושלים לבין רמות אתיופיה. ב
עיר העתיקה בקרנו ב "דאר אל סולטן", כפר אתיופי הממוקם על גג כנסיית הקבר. כאן שמענו ודמיינו את המפגש שהתרחש בין מלכת שבא והמלך שלמה. התעמקנו בפסוקים ובמקורות המספרים על המנחות, על האהבה ועל החידות..
בשעת צהריים, יצאנו להפסקה בעיר העתיקה באזור הרובע הנוצרי. ולאחריה, המשכנו אל "מנזר גן העדן" ברחוב האתיופים. מה שנקרא פעם הכנסייה החבשית. מבנה הכנסייה העגול מרשים מאוד וייחודי. בכנסיה שמענו מפי המדריכה שלנו על "האריה משבט יהוד" וכיצד הגיע ארון הברית לאתיופיה.

חתמנו את היום במרכז הקליטה במבשרת ציון. כאן נפגשנו עם כוכבה, יוצאת אתיופיה, שהגיעה לארץ ב"מבצע משה" בשנת 1984. כוכבה ספרה לנו את סיפורה המרגש בדרכה לישראל, וקשיי הקליטה בארץ. היא גם הביאה אלבום תמונות של בני משפחתה כפי שהם חיים ונקלטו כאן בארץ. זיווה מקונן אתיופית ישראלית שנקלטה בארץ ב"כפר בתיה" ברעננה, ועלתה לארץ לבדה, ללא הוריה, בגיל 15, ספרה לנו את סיפורה כאשה צעירה, המתמרנת בין חיי היומיום העירוניים לבין זיכרונותיה מהמסע הארוך ותלאות הדרך שחוותה כנערה. שוחחנו אתה על החיים בארץ, על הגעגועים ל"שם" ועל החלומות שלה. והיא עוד המשיכה וסיפרה לנו סיפורים אישיים בדרך חזרה מירושלים.

חזרנו מן המסע הזה עם תובנות חדשות על האנשים המקסימים בני העדה האתיופית שחיים בתוכנו. חווינו חוויה מעניינת ומרגשת כאחד. למדנו הרבה ביום אחד של סיור רב משמעות. היה שווה.


מידע נוסף על החג באינטרנט, לחצו על הקישורים:


חלום בדמי כבוד-הסיפור של גרמאו מנגיסטו זוכה תחרות תש"ע
חג הסיגד ומשמעותו


הסיגד שלי - אברהם אדגה










תגובה 1:

  1. העדה האתיופית היא בלי כל ספק העדה הכי דפוקה במדינה ה"יפה" שלנו. לא ברור מדוע האנשים המקסימים האלו, שממש רצו להגיע לכאן משום מה, מקבלים יחס כה מחפיר מכולם!!!ועוד מה הם היו צריכים לעבור כדי להגיע לכאן. מפה מפות

    השבמחק