גלריה חג הסיגד בירושלים

מסתרי שבא בירושלים

מסע נשי אל הקהילה האתיופית בחג הסיגד
ביום חמישי 24.11.2011 יצאנו לירושלים לחג הסיגד. על רכס ארמון הנציב, הצופה על הר המוריה, טיילת שרובר, נאספו כל בני הקהילה האתיופית לשחזור התפילות שאותן עוד נשאו באתיופיה. התפילה נערכה בנוכחות הקסים וראשי העדה. רבים מבני העדה האתיופית הגיעו מכל הארץ, הנשים לבושות בבגדים המסורתיים הלבנים. והגברים גם הם לבושים חגיגית. את האנשים תוכלו לראות בגלריות המצורפות. שמענו על משמעות החג ועל מנהגיו מפי המדריכה , שביקרה באתיופיה לפני מספר שנים והתאהבה במקום, באנשים ובמנהגים של העדה האתיופית. הגענו אל מקום התפילות הסתובבנו בין קהל המתפללים שהגיעו מכל הארץ. התבוננו בהתכנסות המרשימה הזו וניסינו להבין את שורשי הגעגועים לאפריקה. רבים מן המשתתפים היו צעירים, חלקם הגיעו עם משפחתם, אך רבים מן הצעירים הגיעו גם באופן עצמאי. חיילות וחיילים יוצאי העדה, סטודנטים ואחרים.
מבנים ואתרי קדושה רבים מעידים על הקשר העתיק הנמשך בין ירושלים לבין רמות אתיופיה. בעיר העתיקה בקרנו ב "דאר אל סולטן", כפר אתיופי הממוקם על גג כנסיית הקבר. כאן שמענו ודמיינו את המפגש שהתרחש בין מלכת שבא והמלך שלמה. התעמקנו בפסוקים ובמקורות המספרים על המנחות, על האהבה ועל החידות..
בשעת צהריים, יצאנו להפסקה בעיר העתיקה באזור הרובע הנוצרי. ולאחריה, המשכנו אל "מנזר גן העדן" ברחוב האתיופים. מה שנקרא פעם הכנסייה החבשית. מבנה הכנסייה העגול מרשים מאוד וייחודי. בכנסיה שמענו מפי המדריכה שלנו על "האריה משבט יהוד" וכיצד הגיע ארון הברית לאתיופיה.
חתמנו את היום במרכז הקליטה במבשרת ציון. כאן נפגשנו עם כוכבה, יוצאת אתיופיה, שהגיעה לארץ ב"מבצע משה" בשנת 1984. כוכבה ספרה לנו את סיפורה המרגש בדרכה לישראל, וקשיי הקליטה בארץ. היא גם הביאה אלבום תמונות של בני משפחתה כפי שהם חיים ונקלטו כאן בארץ. זיווה מקונן אתיופית ישראלית שנקלטה בארץ ב"כפר בתיה" ברעננה, ועלתה לארץ לבדה, ללא הוריה, בגיל 15, ספרה לנו את סיפורה כאשה צעירה, המתמרנת בין חיי היומיום העירוניים לבין זיכרונותיה מהמסע הארוך ותלאות הדרך שחוותה כנערה. שוחחנו אתה על החיים בארץ, על הגעגועים ל"שם" ועל החלומות שלה. והיא עוד המשיכה וסיפרה לנו סיפורים אישיים בדרך חזרה מירושלים.
חזרנו מן המסע הזה עם תובנות חדשות על האנשים המקסימים בני העדה האתיופית שחיים בתוכנו. חווינו חוויה מעניינת ומרגשת כאחד. למדנו הרבה ביום אחד של סיור רב משמעות. היה שווה.

מידע נוסף על החג באינטרנט, לחצו על הקישורים:

חלום בדמי כבוד-הסיפור של גרמאו מנגיסטו זוכה תחרות תש"ע
חג הסיגד ומשמעותו

הסיגד שלי - אברהם אדגה

סרט: נוסעת אל עצמה - אסתר רדא

כתבה על חג הסיגד בעתון המושבות

על חג הסיגד באתר חגים

סרט: פרוייקט יהודי אתיופיה במגדל דוד

על קהילת "ביתא ישראל" אתר מקיף בויקיפדיה

נופי ירושלים

גלריה "מסע נשי" בחג הסיגד

גלריה- אצל תמר בקדיתא

1. אם תרצו להגיע למקור התמונות לחצו שתי לחיצות על הגלרייה.
2. כדי להוריד תמונה לחצו על התמונה עד שתגיע לגודל המקסימלי. לחצו על העכבר הימני... שמור תמונה בשם... מצאו את התיקיה שבה תרצו לשמור את התמונה ולחצו על אישור. 3. הצילומים מותרים לשימוש למשתתפות הטיול.

אצל מתי בחוות ינאי

גלרייה באהל של לאה

אל נשות הרי הגליל - לאה, תמר, מתי.

יצאנו ביום שישי 6.05.2011 מהמרכז צפונה, אל הנופים ההרריים של הגליל, אל האוהל של לאה. לאה, אישה ואמא לשתי בנות, מנחה קבוצות ימימה, דיברה עמנו על סוגיות בנשיות, אמונה ואהבה. שוחחנו עמה על איך מגדלים ילדים בסביבה מבודדת, על החיים באוהל ועל זוגיות... וכמובן, שאלנו שאלות על אמונה ואהבה. האוהל הרחב של בני הזוג לאה ומשה גניש מארח הרבה מבקרים שמגיעים גם למלון אמירי הגליל. משה הוא מוסיקאי ושרנו כמה שירים באוהלם. עוד על המקום.

משם המשכנו אל "קדיתא", התיישבות כפרית הנטועה מול נוף קסום. קדיתא ממוקמת על הר כותר, במקום אשר "דממה גדולה" עומדת בו ונשקף ממנו נוף שיד אדם לא ניכרת בו...". יצאנו להליכה קסומה במרחבים שמסביב והגענו אל האוהל שבו היא מארחת אנשים וקבוצות , התכנסנו במקום לשעה של שקט והתמסרות לנופי הגליל. ספגנו את הרוחות הגליליות. היה קריר ממש בחודש מאי, וכך כנראה גם בימות הקיץ, במקום הגבוה הזה. מפי תמר הר-זהב , ממייסדות המקום שמענו על הדרך הארוכה אותה עשתה במהלך השנים בהם קיימת "קדיתא", על החיים בפשטות וראשוניות ותהינו יחדיו על מה מניע אותה ומה מניע אותנו.. עוד על המקום של תמר רובינגר הר-זהב
את ארוחת הצהרים אכלנו בחיק הטבע והתענגנו על בישוליה של מרים, תושבת הגליל, אשר מפליאה ליצור אוכל צמחוני, טעים ומעניין... האוכל התמהמה בדרכו אלינו מפאת המיקום המיוחד. ולכן הוא גם היה טעים שבעתיים. הציצו בגלריה.

לאחר הארוחה יצאנו אל עוד חוויה: אל מתי, אישה מרתקת המקיימת חוות בקר לבדה על גבעה שוממת בגליל. בחוות ינאי שמענו ממנה על הנסיבות שהביאוה מתל אביב ההומה עד לכאן ועל איך אפשר לחיות לבד לבד.. על הר... ביתה של מתי הפך לגלריה של עבודות יד, שטיחים, מוצרים משוחזרים ספרים ועוד ועוד מאוספיה של מתי. בביתה של מתי מתקיים אחת לחודש בימי שישי פרלמנט של נשים שמגיעות מכל הארץ. צריך להודיע מראש, אך הפורום הזה הולך וגדל ומונה כיום למעלה מ-200 חברות. תוכלו למצוא פרטים על מתי באינטרנט.

והיא יושבה על הגבעה לבדה!!!

אומרים שבגליל הנשים הן אחרות !!! / מירה שנער

אומרים שהמרחק מהמרכז משפיע ... המרחק מהעיר הגדולה מחזק .. אומרים החיים בפריפריה "מייצרים" נשים חזקות ומיוחדות.... . האם נכון הדבר???? יצאנו, שלוש חברות : ריקי, ניצה ומירה ליזום מיפגשי נשים ולבדוק את העניין. ריקי חיפשה בין כל מכריה וחבריה והודיעה: "יש"!! מצאתי........ מצאתי נשים עם סיפורי הצלחה חוויה נשית מחכה לנו.." ניצה בדקה במפה וסימנה את השבילים המאפשרים להגיע אל כל אחת מהנשים. זו החיה בחווה מבודדת, אחרת חיה במאהל זרוק על הר, או אחרת בבית עשוי בוץ הנטוע בין גבעות נסתרות. ואנוכי מירה שימשתי בתפקיד הנהגת הממושמעת זו שלוחצת על הגז לפי ההנחיות הנשמעות כל רגע משתיהן. אנו נוסעות בשביל כורכר מתפתל, האוטו קופץ ומקרטע... הרחק מכל כביש או דרך סלולה.....ענן אבק עולה מאחורינו כאילו היינו קומנדקר הכובש דרכים בתולות.

ולאן הגענו?.??...............

מרחבים..מרחבים אנו לוקחות הרבה אויר.... ממלאות את הריאות באויר פסגות צלול, מניעות את הראש ימינה ולאט לאט מעבירות המבט שמאלה ולנגד עיננו ניפרס כל מרחב הנוף, הגבעות המעוגלות,הצמחיה,הפרות הרובצות בשלווה ושלושתינו כמו במקהלה אומרות בקול גדול וואאוו.......!!!!!.. איזה נוף? ..... איזה נוףףף? איזה מרחבים???? ראו!.. כאן בתוך הנוף הזה היא יושבת ..... כאן בינות ההרים המקיפים אותה ללא כל קשר עין עם בתים אחרים היא לבדה כאן יושבת. In the middle of no where זאת היא מתי, אישה נאה ומיוחדת היושבת כאן יחד עם 150 ראש בקר חיים בחווה ענקית מבודדת. את הבית בנו במו ידיהם, מתי ובעלה עודד ז"ל. חלוקי אבן וחתיכות שיש שובצו בתוך הקירות, יצרו גומחות קטנות, מדפים בולטים ועיצבו אוירה של "בית קטן בערבה". הגברת מתי הגיעה מתל אביב הגדולה לפני עשרות שנים ונשבתה בקסמו של עודד ז"ל. היא נילכדה בנופים ובמרחבים המשכרים והחליטה לוותר על חיי בוהמה תל אביבים. יחד שניהם בנו את החווה.

לבד ב"בית קטן בערבה" - את לא פוחדת?

מאז מותו של עודד בעלה, מתעקשת מתי להישאר לבדה בחווה הגדולה ולשמר בה את זיכרו. "ומה קורה בלילה כשהשמש שוקעת וחושך משתרר על פני כל המרחבים והנופים הציוריים "? שאלתי את מתי "אני לא פוחדת בכלל לא מהחושך ולא מהבדואים בסביבה, עונה מתי נמרצות, אני נטועה במקום כבר עשרות שנים, הבדואים מהסביבה מכירים אותי, הם זוכרים לטובה את בעלי עודד שהשכיל ליצור עימם יחסי רעות אמיצים ולכן הם שומרים עלי".

ובכל זאת אנו מקשות ושואלות

-איך אשה לבדה מנהלת חווה כל כך גדולה?, בית תוסס? חצר פורחת?

-מהיכן את קונה חלב ולחם?

-עם איזו שכנה את מפטפטת במהלך היום, הרי אין כאן איש בסביבתך?

-איך בכלל מגיעים אליך אורחים ללא שביל ודרך ?

- וחלילה אם אינך מרגישה טוב, מי בכלל יודע מה קורה איתך אי שם באמצע ההר?

על כל השאלות האלה מבטיחה מתי לענות לנשים שתבואנה לבקרה .

נשים סקרניות המעונינות להיפגש עם נשים מצליחות שעשו זאת בגדול

צרו עימי קשר במייל mira@travelingwomen.net

וקראו באתר של מסע נשי "מסע נשי אל קדיתא ובנותיה"